כבלים סיבים אופטיים מיוצרים כדי לעמוד במפרטי ביצועים אופטיים, מכניים או סביבתיים. הם רכיבי כבלי תקשורת המשתמשים בסיב אופטי אחד או יותר המונחים במעטפת מגן כאמצעי השידור וניתן להשתמש בהם בנפרד או בקבוצות.
השיטות העיקריות כוללות חיבורים קבועים, חיבורי חירום וחיבורים פעילים.
1. חיבור סיב אופטי קבוע (הידוע גם בשם Hot Melt):
חיבור זה כולל התכה וחיבור של נקודות החיבור של שני סיבים אופטיים יחד בשיטת פריקה. משמש בדרך כלל עבור חיבורים למרחקים ארוכים, חיבורים קבועים קבועים או קבועים למחצה. התכונה העיקרית שלו היא שהנחת החיבור היא הנמוכה ביותר מבין כל שיטות החיבור, עם ערכים טיפוסיים שנעים בין 0.01 עד 0.03dB/נקודה. אבל בעת החיבור נדרש ציוד מיוחד (מכונת ריתוך) וכוח אדם מקצועי לתפעול, וגם נקודת החיבור צריכה להיות מוגנת על ידי מיכל מיוחד.
2. חיבור חירום (ידוע גם בשם התכה קרה):
חיבור חירום כולל בעיקר שימוש בשיטות מכניות וכימיות לקיבוע ולחיבור שני סיבים אופטיים זה לזה. התכונה העיקרית של שיטה זו היא שהחיבור מהיר ואמין, עם הנחתה טיפוסית של 0.1-0.3dB/point. עם זאת, שימוש ארוך טווח בנקודת החיבור יהיה לא יציב, וגם ההנחתה תגדל משמעותית, כך שניתן יהיה להזדקק לה בדחיפות רק בפרק זמן קצר.
3. חיבור לפעילות:
חיבור אקטיבי הוא שיטה לחיבור תחנות לתחנות או תחנות לכבלים אופטיים באמצעות התקני חיבור סיבים אופטיים שונים (תקעים ושקעים). שיטה זו גמישה, פשוטה, נוחה ואמינה, והיא משמשת בדרך כלל בחיווט רשתות מחשבים בתוך מבנים. ההנחתה הטיפוסית שלו היא 1dB/joint.